כל החיים שלי התקשיתי עם לחץ, כמו הרבה מאיתנו.
הייתי טרוד ועמוס בעיסוקים חיצוניים ופנימיים.
אני תמיד מנסה לחפש שקט ושלווה פנימית, שזה למעשה מה שמניע אותי לקרוא רבות על רוחניות.
אחד האנשים הכי מעניינים שקראתי את עבודותיו הוא ניסים אמון.
ניסים אמון הינו זן מאסטר ישראלי, גורו, אשר הקדיש את חייו לחוכמות המזרח. הוא הקים את המגמה לתודעה גבוהה במכללת מדיסין בבני ברק וכותב הרבה על ממצאיו.
הרעיון שהוא כותב עליו שוב ושוב אשר שינה את החיים שלי הוא הרעיון של העורב הפנימי.
מהו עורב המחשבות
העורב הפנימי הוא ממש כמו החיה, הוא כל הזמן עף מסביב למוח שלנו, מנקר אותו, קורא לנו כל פעם להיזהר מ"סכנות" שהוא מוצא, אפילו אם הם לעיתים קרובות מוגזמות ואינם מציאותיות.
העורב לפעמים עף סביבנו בלילה ומפריע לנו לישון. הוא לא מוכן להרפות וממשיך להציף אותנו בדאגותיו.
לכל אחד מאיתנו יש עורב אישי משלו: חלק תמיד לחוצים, חלק ביקורתיים ושופטים אותנו כל הזמן, חלק מלאי כעס וזועמים על העולם וחלק מדוכאים ולוקחים את החיים יותר מדי קשה.
הרבה מאיתנו מנוהלים על ידי העורב אפילו בלי שנדע.
זה מכיוון שהעורב מציג את המחשבות החרדתיות שלו כמחשבות שלנו, הוא מדבר בשמנו, כאילו הוא אנחנו.
המילים שלו נשמעות לנו טבעי וזה במובן מסויים נכון כי הוא מלווה אותנו מאז לידתנו והתרגלנו לדיבורים שלו.
אנשים מנסים דברים שונים כדי להתמודד מול העורב: מנסים להיות בטלפון תמיד כדי להסיח את דעתם מהעורב, משתיקים את דאגותיו דרך אלכוהול או לברוח מהעורב עם סמים.
כל השיטות הללו מבריחות את העורב אבל הוא תמיד יחזור מאוחר יותר.
מה אפשר לעשות מולו
ישנם המעטים שהצליחו להבין את העורב שלהם ואיך לא לתת לו להשפיע עליהם.
הנה כמה דרכים מהניסיון שלי להקטין את העורב:
דרך ראשונה
ראשית צריך להתבונן בו: להיות מודע לקיומו מפחית את כוחו, העורב מקבל את כוחו דרך ההשתייכות שלו איתנו.
הדרך לזהות אותו הוא להבין את תבנית פעילותו כמו איזה מחשבות הוא בדרך כלל יעלה.
טבעו של העורב בדרך כלל עולה במחשבות אוטומטיות, המחשבות הראשונות שעולות לנו בשניות הראשונות שאנו חווים אירוע.
לפעמים המחשבות באות כל כך מהר שקל מאוד לפספס אותן ורק להתבונן במחשבות הנובעות אחר כך.
לדוגמא קבלת ביקורת מקולגה בעבודה: אצל אנשים מסוימים המחשבה האוטומטית הראשונה היא "אני מותקף" שמתורגמת לתחושה של לחץ וסכנה, האדרנלין זורם (למרות שאנחנו במשרדים ולא בג'ונגל מסוכן).
כתוצאה מרגש הלחץ, הם מגיבים אינסטינקטיבית בהתגוננות בניסיון להצדיק את התנהגותם.
המחשבה הנובעת היא "אני צודק, והם טועים, הם לא מבינים מה באמת קרה".
במקרה הכי טוב הם אמרו שטויות ועיצבנו אותו מבלי להגיע לפתרון, במקרה הכי גרוע הוא הבוס שלהם.
דרך רשימת המחשבות האוטומטיות נבין יותר טוב את העורבים שלנו ונדאג שהתגובה לא תושפע ממחשבה חרדה.
דרך שניה
יש לקחת דברים בפרופורציה:
אחרי שהבנו אילו דאגות מעלה עורבינו החרד, פעם הבאה שעולה אותה תחושה תיקחו צעד אחורה, תנסו להבין באמת האם הדאגה מוצדקת.
לדוגמא: כאשר אני מתכונן לטיול אני מכין רשימה מלאה של ציוד, עובר פריט פריט ומודא שיש לי את כל מה שאני צריך כדי שהטיול יעבור בהצלחה.
אך למרות זאת, עדיין עולה בי המחשבה ששכחתי משהו. משהו חשוב שבלעדיו לא אוכל להסתדר. זהו שקר מוחלט.
לכל דבר יש פתרון, אם יש עלי ארנק וטלפון, אני כבר יכול לקנות כל דבר שחסר לי.
אם שכחתי את הטלפון שלי, אני אבקש מאנשים להשתמש בטלפון שלהם ואתקשר למספר שאני זוכר.
בחיים אי אפשר להתכונן להכל.
יכול להיות מקרה שהבאתי טלפון ובאמצע הטיול הוא יירטב ולא אוכל להשתמש בו.
האמירה "זה לא סוף העולם" נדושה לכולנו אבל כאשר דברים לא הולכים כפי שציפינו, העורבים מפעילים את אזעקת יום הדין.
אבל אם נעצור שנייה, ניקח נשימה, נבין ששכחתי מים, ואוכל לקנות שמה.
לסיכום, נדמה לנו שלעורב המחשבות יש את כל הכוח, אבל למעשה, זה המוח שלנו,
המרחב הקדוש שלנו שיש לנו עליו הכי הרבה שליטה בחיים ולנו יש את כל הכוח.